הי אני רקפת ברגר,
הנה אני מספרת איך הכל התחיל.
בתחילת הקורונה הודיעו לי שהפרויקט שלי במערכות מידע נסגר וגם לא יכולתי ללמד אצלי סדנאות (כל העולם בבידוד).
שמחתי שכל העולם נעצר, בתוכי השתוקקתי לעצור את הכל ולצלול לתוך השקט. ישבתי על הספה מול החלון והבטתי החוצה.
התקשרו תלמידות שלי מהקורס "תנועת האטה" וביקשו: "אחרי שלימדת אותנו שהעולם יכול להעצר מה דעתך להסביר לנו איך להתמודד עם המצב החדש."
הרהרתי ביני לבין עצמי, מה זה הדבר האחד שאני יכולה לתת עבור התלמידות שלי שיענה על הבקשה ויחד עם זאת אוכל להנות ולצלול לשקט. אמרתי לעצמי 'אני מוכנה לעשות שיעור קצר על הבוקר',
נתחיל מנשימות להרגעה, המשכתי לתכנן את הפורמט שיתאים להן.
עלה בי גם ספק מי בכלל ירצה את זה? שבע בבוקר, מי יקום ועוד בקורונה.
הפצתי את הרעיון לתלמידות פתאום נהייתה קבוצה של כמה עשרות, כל שבוע הצטרפו עוד נשים חדשות.
מתקופת הקורונה, השתנו הרבה דברים, יצאנו מהבידודים והסגרים והתוכנית ממשיכה לתת לתלמידות את המרחב האישי בקבוצה כדי להתמלא, לקבל הזנה מרתקת ולזכות בזמן יצירה משותף. הפורמט שקורה בזום יוצר חדוות למידה תוך כדי שנשמר השקט עבור כל אחת,
ומאפשר לכל אחת להביא את עצמה לידי ביטוי.
אנחנו ממש עושות דרך ביחד לאורך השנה.
אני נהנית לחקור וללמוד, התוכנית מעניקה לי סיבה לעשות את זה.
השעה הזו על הבוקר, מעניקה לי את התחושה שעשיתי את הכי חשוב ואני יכולה להמשיך את היום כשחדרי הלב שלי מלאים.